מלון דואו, המארה

12 ביוני, 2017
Hôtel Duo. ממוקם בלב המארה, אינטימי, נקי וקטן

Hôtel Duo. ממוקם בלב המארה, אינטימי, נקי וקטן

מלון Duo ממוקם ב-Rue Du Temple, ממש בלב המארה, בין שפע מאפיות, מסעדות וחנויות בגדים מצוינות, ממש במרכז העניינים ובמרחק הליכה מכל מה שחשוב בגדה הימנית בפריז. המלון עצמו קטן ואינטימי, מעוצב בצבעוניות צרפתית, בשילוב בין קורות עץ עתיקות לעיצוב מודרני והוא בכללתו שובה לב.

החדרים, נקיים ונעימים, בקבלה זכינו למענה מסביר פנים וידידותי לכל בקשותינו.

לקרוא את ההמשך »

מתיקות נטולת סוכר / רוני זינגר כותבת מפריז

10 ביוני, 2017
אולי סוכר אסור, אבל שומן בכיף. וקפה

התמונה מכילה סוכר; הקפה לא. קפה הוגו, פלאס דה ווז' ::: צילומים: רוני זינגר

ידעתי, פשוט ידעתי שזה מה שיקרה, כשפתחתי את האינסטגרם, בעודי יושבת בשארל דה גול ממתינה לקריאה אחרונה לנוסעים תל אביבה. 

ידידה שהגיעה לפריז ביום שבו אני עזבתי, מיהרה למלא את חשבון התמונות שלה בתוך שעות באין ספור חנויות, רחובות ומסעדות שלא ביקרתי בהם. זה המשיך ביום למחרת כשמכרה נוספת נחתה בעיר, ובעוד אני מתמודדת כבר בבית עם הררי הכביסה של-אחרי-טיול, נאלצתי לספוג מראות נוספים של פסאז׳ים, ויטראז׳ים ואקלרים שלא הכרתי. הטור הפריזאי של דב אלפון ב״הארץ״ לא איחר להוסיף את שלו, כשהתברר יומיים לאחר חזרתנו שממש כשהסתובבנו בסן מישל, התחוללה מיני-דרמה סביב שתי חנויות ספרים מוסדיות, שמתכוונות להתאחד למורת לבם של בעלי החנויות ברובע.

אז מה כן עשינו בימים המעטים מדי בהם ביקרנו בעיר? או. בזמן שכל הדברים הנכונים קרו אצל אחרים, ישבנו בן זוגי ואני בקפה רויאל טורן, משקיפים בדממה על הרחוב, בולעים בעיניים את זכות המבט הראשון, כמו שקרא לזה יאיר גרבוז בספר הישן והאהוב אודות העיר.

לקרוא את ההמשך »

FoMO, FoFoMO, CoFoMO: לונדון 2017

29 באפריל, 2017
הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

הנוף בהשתקפות הזגוגיות בקומה העליונה של הטייט מודרן החדש

ללונדון נסעתי חולה ב-FoFoMO.

FOMO כבר כולם מכירים: הפחד להחמיץ, Fear of Missing Out. הרי לונדון גם ענקית וגם עשירה וגם תוססת, ולא רק שאנחנו ארבעה אלא גם אחת מאיתנו היא בעלת תיאבון בלתי ניתן לסיפוק בעיקר כשהיא מגיעה לעיר גדולה חדשה-ישנה. אז הצטיידתי מראש ב-Fear of Fear of Missing Out.

לקרוא את ההמשך »

געגוע לגעגוע

1 באפריל, 2017

 

אוטופיה. איור: יזהר כהן

אוטופיה. איור: יזהר כהן

לפריז התגעגעתי עוד כשחייתי בה. יש דברים כאלה, כמו סוכריית הקרמל מנגו פסיפלורה של ז'אק ז'נאן. כשהיא נמסה בפה, אפשר לטעום בו זמנית אותה, ואת העדרה.

פריז עוטפת, מלטפת את כל החושים, אבל לתפוס אותה אפשר רק כמו שתופסים בועת סבון. חבל אפילו לנסות. אולי בגלל זה, זאת העיר שבה בכל פינה אנשים כותבים. עוד לפני שהם מצלמים, יושבים ומתעדים בכתב יד צפוף במחברות נייר, מנסים ללכוד פרפרים במעופם.

אחרי שלוש שנים בפריז, כשעמדנו לחזור לישראל, סיפרנו למלצרית בקפה השכונתי, לשכנים ברובע ה-12, למורות בבית הספר. התשובה של כולם היתה אחידה ומשונה: C’est un choix, הם אמרו כולם. זאת בחירה.

לקרוא את ההמשך »




מפה אינטראקטיבית